סדקי ושברי הליכה הם נזקים שנגרמים לאחת מעצמות המסרק הממוקמות בכף הרגל.
בכף הרגל ישנן חמש עצמות שנקראות עצמות המסרק הממוקמות בין עצמות אצבעות הרגליים, אליהן הן מחוברות באמצעות מפרקים לעצמות שורש הרגל.
עצם המסרק הראשונה חולקת מפרק משותף עם הבוהן ואילו עצם המסרק החמישית חולקת מפרק עם הזרת.
ברוב המקרים הסדקים והשברים מתרחשים בעצם המסרק השנייה, העצם הארוכה ביותר מבין כל עצמות המסרק ובשכיחות נמוכה יותר בעצם המסרק השלישית. תופעה זו היא תוצאה של מאמץ רב ושחיקה של העצם. הסדקים והשברים מתרחשים במצבים שבהם מופעלים עומסים שגורמים לשחיקת העצם במידה כזאת שתהליכי התיקון של הגוף לא מצליחים להתגבר על הנזק הנגרם.
סיכון לשברי או סדקי הליכה: עומסים מוגזמים
כל מי שמפעיל עומס רב מדי על עצמות המסרק, סובל מסיכוי גבוה לפתח שברי או סדקי הליכה. בין היתר מדובר על בעלי מקצועות שנאלצים לעמוד במשך שעות ארוכות כמו למשל מנתחים או אחיות ועל חיילים בדגש על טירונים. בנוסף, השברים שכיחים בקרב מטיילים וכן בקרב אנשים שהחלו לעסוק בפעילות גופנית מאומצת ללא הכנה וללא התאמה ליכולות הגוף. רקדנים מהווים קבוצת סיכון נוספת וכן סבלים ומובילים.
אמנם, ברוב המוחלט של המקרים מדובר על תוצאה של עומס שמופעל לאורך זמן, אך במקרים מסוימים השבר או הסדק הוא תוצאה של טראומה לעצם כתוצאה מחבלה. מחלות עצם שונות שגורמות לדלדול העצם, מגדילות עד מאוד את הסיכוי לסבול משברים וכן ישנם אנשים בעלי מבנה אנטומי מסוים בכף הרגל שעלול להגדיל אף הוא את הסיכוי לשברים וסדקים בעצמות המסרק.
התסמינים של סדקי ושברי הליכה
התסמינים של סדקי ושברי הליכה מופיעים בפתאומיות, בדרך כלל במהלך החליצה של המגף או הנעל. התופעה באה לידי ביטוי בנפיחות ובצקת בחלק הגבי של כף הרגל ובכאב חד שמזכיר התכווצות שרירים חמורה המחמיר בזמן הזזת האצבע שעצם המסרק שלה נפגעה. כמו כן הכאב מוחמר בזמן מישוש אזור הסדק או השבר.
חשוב לציין שברוב המקרים לא ניתן לאבחן את השברים והסדקים באמצעות צילום רנטגן בשבועות הראשונים לאחר פרוץ התסמינים. בדיקות CT או בדיקת MRI נחשבות לרגישות יותר ולמוצלחות יותר באבחון סדקי ושברי הליכה ורופאים המיומנים באבחון סדקי ושברי הליכה (לרוב מדובר על רופאים צבאיים) מסוגלים בהחלט לאבחן את התופעה על ידי בדיקה קלינית יסודית מבלי לעשות שימוש בבדיקות הדמיה רפואיות.
טיפול בסדקי ושברי הליכה
ראשית חשוב להדגיש כי יש להתחיל את הטיפול סמוך ככל האפשר למועד שבו הופיעו התסמינים. כל עיכוב בהתחלת הטיפול יכול להאריך את משך תקופת ההחלמה ולגרום לנזק רב יותר. ברוב המקרים הטיפול הטוב ביותר כולל מנוחה. עם זאת, לא מדובר במנוחה מוחלטת והימנעות מוחלטת מדריכה על הרגל שכן הימנעות מוחלטת מדריכה על הרגל עלולה להתניע תהליכי התנוונות ולחבל בסיכויי ההחלמה המלאה.
ההמלצה היא לחזור לפעילות באופן הדרגתי במידת האפשר, תוך הימנעות מהגעה למצב שגורם לתחושת כאב באזור הסדק או השבר. אין סיבה להימנעות מביצוע פעילות גופנית, אם כי חשוב להתאים את הפעילות הגופנית למצבו של הנפגע. כך למשל במקום ריצה ניתן לעבור להתעמלות בבריכה או לשחייה ובמקום הליכה ניתן לעבור לרכיבה על אופניים.
המנוחה מומלצת למשך של חודש עד שלושה חדשים בתלות במידת החומרה של הסדק או השבר ובקצב ההחלמה האישי של כל מטופל ומטופל. במקרים מסוימים ניתן לשקול מתן תוסף סידן וויטמין D, טיפולי לייזר רך, חבישת הרגל, שימוש בעזרי הליכה דוגמת קביים ועוד.
התאמת מדרסים למניעת שברי הליכה ולטיפול לאחר שברי הליכה
התאמה של מדרסים אורתופדיים יכולה להפחית את הסיכון להיווצרות סדקי ושברי הליכה, לזרז את תהליך ההחלמה לאחר סדק או שבר הליכה ולמנוע את חזרת התופעה לאחר ההחלמה. מדרסים אורתופדיים מסוגלים להפחית את העומס המופעל על אזור הסדק או השבר, לשפר את בלימת הזעזועים המופעלים על כף הרגל, לספק לרגל תמיכה טובה יותר, לשפר את אחיזת הרגל בנעל ועוד.
במידה ואתם נמצאים בקבוצת סיכון או שסבלתם מהתופעה בעבר, מומלץ ביותר לפנות לאורתופד המתמחה בטיפול בכף הרגל ולהתעניין בנוגע להתאמת מדרסים אורתופדיים.